מרכזיות הטהרה בחיי האומה – מאת הרבנית חיה אסתר ספקטור

מאז ומעולם הייתה הטהרה הדבר שהבדיל את המשפחה בעם ישראל מהמשפחה באומות העולם. טהרת האשה לבעלה, היא שריד ממערכת חיים שלימה של טהרה מטומאות שונות וזהירות מהן, אשר הייתה נוהגת בזמן שבית המקדש היה קיים. מאז חרב הבית אין המערכת הזו נוהגת, ואולי בזכות השריד שנותר לנו- טהרת האשה לבעלה- נזכה שמערכת הלכות הטהרה הענפה תשוב ותתקיים יחד עם בניין בית המקדש מחדש.

אתרים ארכיאולוגיים רבים הפזורים בארץ ישראל מעידים על חיים שלמים שהתנהלו כאן קודם החורבן. אחד הדברים המרגשים באתרים ארכיאולוגיים לא מעטים, היא מציאת מקוואות, המעידים שגם לפני אלפיים שנה שמרו אבותינו על הלכות טומאה וטהרה, ובתוכם טהרת המשפחה.

כשנחפר הר המצדה, אחת התגליות המרעישות הייתה, מציאת שני מקוואות, אחד לגברים ואחד לנשים. מקוואות אלו מעידים כי הלוחמים אשר התבצרו במצדה לא יכלו לחיות את חייהם ללא שמירה על טהרה.

גם בהרודיון, שבו בנה הורדוס את ארמון הקיץ שלו, ואשר התבצרו כ-150 שנה לאחר מכן היהודים שמרדו ברומאים בדומה לאלו שהיו במצדה, נמצא מקווה ששימש את המורדים.

בחפירות בעיר העתיקה בירושלים, נמצאו מקוואות המעידים על אופי החיים שחי עם ישראל לפני החורבן, אשר העיסוק בטהרה היה מרכזי מאוד בחייו.

על אימו של רבי ישמעאל בן אלישע מסופר שכאשר הגיע זמן טבילתה, שברה את הקרח שכיסה את הנהר על מנת לטבול בתוכו. בכל פעם שעלתה מהטבילה ראתה חיה טמאה, ולכן חזרה וטבלה שוב ושוב, עד שלא ראתה עוד מראה טמא. בזכות מסירותה נולד לה בן, שלימים היה כהן גדול, אשר נכנס לקודש ההקדשים להתפלל על עם ישראל ביום הכיפורים.

נשים בכל הדורות מסרו נפשן על הטהרה, וגדולי ישראל שקדו במשך הדורות על הטהרה בעם ישראל.

גם בהלכה מוצאים אנו הד למידת החשיבות אשר מיוחסת לטהרת המשפחה. מובא בהלכה שבניית מקווה קודמת לבניין בית כנסת וכתיבת ספר תורה.

כדי שלא תיפול טעות, ושלא תחשוב אישה כי ניתן להחליף את המקוה במקלחת או באמבטיה, כותב הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (פרק י"א, הלכה ט"ז): "אין האשה עולה מטומאתה... עד שתטבול במקוה כשר, ולא יהיה דבר החוצץ בין בשרה ובין המים... אבל אם רחצה במרחץ, אפילו נפלו עליה כל מימות שבעולם- הרי היא אחר הרחיצה , כמות שהייתה קודם הרחיצה, בכרת. שאין לך דבר, שמעלה מטומאה לטהרה, אלא, טבילה במי מקוה, או במעיין, או במים שהם כמעיין."

עוד אומר הרמב"ם: (הלכות מקוואות, פרק י"א, הלכה י"ב): "דבר ברור וגלוי, שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן, ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו, והרי הן מכלל החוקים. וכן הטבילה מן הטומאות, מכלל החוקים הוא, שאין הטומאה, טיט או צואה, שתעבור במים, אלא, גזירת הכתוב היא..."

יש לדעת שהטהרה מהטומאה אינה ניקיון מלכלוך. הטהרה היא עניין רוחני, גזירה שגזר ה'. חוק שלא תמיד מבין השכל האנושי.